פסק-דין חלקי בתיק בש"א 7739/05 - פסקדין

1.       תביעת התובעת נגד הנתבעת הוגשה בתאריך 15.12.04, ובפני מונחת בקשת הנתבעת לדחות על הסף, מחמת התיישנות, חלקה של התביעה, המתייחס לתקופה שקדמה לתאריך 16.12.97.

2.       כיוון שהעובדות הצריכות לבקשה שלפני עולות מכתב התביעה, ואין צורך לבררן, הנני מחליט, בתוקף סמכותי לפי תקנות 143(8), 101(א)(3), 144 ו- 191 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, לדון בבקשה כבר בשלב מוקדם זה (וראה רע"א 4286/01 מיכל גיל ואח' נ' עו"ד איילון ירדן, פורסם ב"דינים ועוד ...", מפי כב' השופט א' ריבלין).

3.       התובעת הינה בעלים של מקרקעין, בתחום העיר חיפה, עליהם בנוי בית החולים הידוע בשם "המרכז הרפואי כרמל". על פי כתב התביעה, בשנת 1977 הוקמו על גג בית החולים אנטנה, משדר וציוד תקשורת (להלן - " ציוד התקשורת"). עם הקמת הנתבעת, בשנת 1984, עבר ציוד התקשורת לבעלות הנתבעת.

          התובעת טוענת, כי במהלך השנים "ולכל המאוחר מיום 17.8.94" ניהלו הצדדים מו"מ בנוגע לתשלום דמי שימוש עבור השימוש בגג, לרבות תשלום הוצאות (בעיקר עבור צריכת חשמל) וארנונה, אך המו"מ לא הגיע כדי כריתת חוזה. משלא הגיעו הצדדים להסכמה בדבר דרישותיה הכספיות של התובעת, הגישה התובעת בשנת 2003 תביעת פינוי נגד הנתבעת (תיק אז' [בימ"ש השלום בחיפה] 11035/03). התביעה הוגשה על דרך סדר הדין המקוצר, ובמועד שנקבע לשמיעת בקשת הנתבעת לקבלת רשות להתגונן, בתאריך 31.1.03, הגיעו הצדדים להסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין, ועל פי פסק דין זה היה על הנתבעת לפנות את ציוד התקשורת מגג בית החולים עד לתאריך 31.1.04, והנתבעת אכן קיימה את פסק הדין.

4.       בתאריך 15.12.04 הגישה התובעת את תביעתה שלפני, בה היא עותרת לכך שהנתבעת תחויב לשלם לה סך 3,437,639 ש"ח, עבור התקופה, שתחילתה בתאריך 1.1.1978 וסיומה בתאריך 31.1.04, הוא התאריך בו פינתה הנתבעת את ציוד התקשורת, ובסך הכל 26 שנים ועוד חודש, ולפי הפירוט שלהלן:

(א)     דמי שימוש ראויים לפי 2,250 דולר לחודש, ובסה"כ סך 704,250 דולר, ובצירוף מע"מ כחוק.

(ב)      הוצאות השימוש במקרקעין, ארנונה וצריכת חשמל, בסך 25,040 דולר, ובצירוף מע"מ כחוק.

          על פי חישובי התובעת בכתב התביעה, סכומים אלה מגיעים כדי הסך 3,269,407 ש"ח, כערכו בתאריך  31.1.04, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 31.1.04 ועד לתאריך הגשת התביעה, מגיע הסכום כדי 3,437,639 ש"ח, הוא סכום התביעה.

5.       בסעיף 3 לכתב הגנתה טענה אפוא הנתבעת, כי "יש לדחות על הסף את אותו חלק של התביעה המתייחס לתקופה שעד ליום 16.12.97, וזאת בגין התיישנות, באשר התובעת תובעת סכומים אשר לטענתה (המוכחשת) מגיעים לה בשל שימוש שנעשה בגג של בית החולים כרמל, כהגדרתו בכתב התביעה החל מיום 1.1.78, קרי - רטרואקטיבית לכ- 27 שנים ."

          לאחר הגשת כתב ההגנה הגישה הנתבעת הבקשה שלפני, בה היא עותרת לדחות על הסף את חלק התביעה שעניינו התקופה שקדמה לתאריך 16.12.97, היינו - התקופה שקדמה לתקופת שבע השנים האחרונות שלפני יום הגשת התביעה.

6.       התובעת מתנגדת לבקשת הנתבעת, ובתגובה שהגישה טוענת היא טענותיה בפירוט. את טענות התובעת ניתן לחלק לשלושה ראשים, ואלה הם:

(א)     אין לדון בטענת ההתיישנות כטענת סף, שכן הלכה פסוקה היא, שסילוק תביעה על הסף הוא אמצעי חמור, ועל כן לא בנקל בית המשפט יסלק תביעה על הסף. לטענת התובעת, די בסיכוי קלוש שהתובע יזכה בסעד המבוקש על ידו, כדי למנוע מבית המשפט לעשות שימוש באמצעי חמור שכזה.

(ב)      הנתבעת לא טענה את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה, באשר לטענת התובעת, ההזדמנות הראשונה לטעון הטענה הייתה בעת הגשת הבקשה לקבלת רשות להתגונן, שהגישה הנתבעת בבית משפט השלום במסגרת תביעת הפינוי שהוגשה על ידי התובעת.

(ג)      הנתבעת הודתה "פעם אחר פעם" בזכות התובעת לקבל תמורה עבור השימוש בגג בית החולים, ועל כן, לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958, הודאתה מפסיקה את מרוץ ההתיישנות.

להלן אדון בראשים אלה - אחד לאחד.

7.       לעניין ההימנעות מסילוק תביעה על הסף:

 (א)    אכן, הלכה פסוקה  היא, שבית המשפט יזהר בהפעלת סמכותו לסלק תביעה על הסף, שכן מדובר בסעד חמור מבחינתו של התובע, המונע מהתובע, ולו את הזיכוי הקלוש, לקבל הסעד שהוא עותר לו. ואולם, הלכה זו אינה חלה במקרה שלפני.

(ב)      לצד ההלכה שיש להזהר בהפעלת הסמכות לסלק הליך על הסף, חייב בית המשפט לנהל את הדיון באופן יעיל ולהמנע מלדון בעניינים, שעל פני הדברים, אין צורך לדון בהם, ואין בהם אלא לסרבל ולסבך את הדיון ולהאריכו. על עניין שכזה כתב המלומד, ד"ר י' זוסמן בספרו סדר הדין האזרחי, הוצאת אמינון, ירושלים 1995, בעמ' 525:

"על פי סעיף 2 לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958, "לא יזקק בית המשפט" לתובענה שהתיישנה, ולמען מנוע דיון בגופו של עניין כזה, רצוי שבית המשפט יפסוק תחילה אם אמנם חלה התיישנות, אם הדבר כך, ידחה מיד את התביעה."